בס"ד
פרשת שמות – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ב.
פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שמות.
פותחים בס"ד את חומש שמות, שנקרא בפי הרמב"ן 'ספרם של בנים'. ספרם של שבטי-יה, שהסתלקו כולם לעולמם, וכעת צאצאיהם נמצאים במצרים.
פותחת התורה {שמות א, א} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: {ב} רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: {ג} יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן: {ד} דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: {ה} וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם .
כותב רש"י – ואלה שמות בני ישראל. אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן] , להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא.
יוצא, שמתוך חיבתם מנתה אותם התורה פעם נוספת, שירדו למצרים בשבעים נפש ויצאו בשישים ריבוא .
שואלים חז"ל – מדוע נאמר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בו"ו החיבור ?
ידוע הכלל שמופיע בחז"ל {רש"י, פרשת משפטים} – ואלה המשפטים. כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני.
עפ"י הדברים האלה, נשאלת השאלה – מה התוספת מפרשת ויחי לפרשת שמות ?
כמה וכמה תשובות בענין :
כותב בעל הטורים – ואלה שמות בני ישראל הבאים. ר"ת שביה שאף כשהיו בשביה שמות בני ישראל לא שינו שמותם שבשביל ד' דברים נגאלו ממצרים בשביל שלא שינו את שמותם וכו' וגם כן ואלה ו' מוסיף על ענין ראשון וימת יוסף ואלה שמות שצוה להם שלא ישנו שמותם ואמר להם אף על פי ששינו שמי צפנת פענח אתם אל תשנו שמותיכם .
אומרים חז"ל במדרש {שמות רבה, פרשה א, אות ב} – וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵלֶּה מוֹסִיף שֶׁבַח עַל הָרִאשׁוֹנִים. (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, פָּסַל לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, הוֹסִיף שֶׁבַח עַל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמַעְלָה, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים. מה אלה צדיקים, אף אלה צדיקים.
נעסוק היום בכמה נקודות בפרשה, ובכל נושא שנתעכב נביא את שאלות המפרשים , ובע"ה לקראת סוף השיעור נציב את היסוד שבאמצעותו נבאר את כל שאלות המפרשים יחד, כדי שנבין על מה מדברת הפרשה:
{א, א} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: {ב} רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: {ג} יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן: {ד} דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: {ה} וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם .
כותב רש"י – ויוסף היה במצרים. והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו.
למרות דברי רש"י, נשאלת השאלה – מדוע יוסף מופיע בנפרד, ולא עם שאר השבטים ?
שאלה נוספת – בשעה שיעקב הגיע למצרים, נאמר {א, א} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. למה לא נאמר "עם יַעֲקֹב" ?
כותב התרגום – וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְעַלוּ לְמִצְרָיִם עִם יַעֲקֹב גְבַר וֶאֱנַשׁ בֵּיתֵהּ עַלוּ.
למרות שמצינו פעם נוספת בתורה, בשעה שלוט הלך עם אברהם, נאמר {בראשית יג, ה} וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.
אבל בדר"כ, כשמישהו הולך עם מישהו, כתובה המילה "עם", למשל {במדבר כב, כא} וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב.
למה התורה משנה כאן, וכותבת אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ ?
הערה נוספת שראיתי שמעירים :
כותבת התורה בלשון הווה – וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה – משמע שהם עכשיו באים. בהמשך אומרת התורה "אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" – משמע שהם כבר באו, זה היה בעבר .
נשאלת השאלה – מדוע מתחיל הפסוק בלשון הווה, ומסתיים בלשון עבר ?
שאלה נוספת :
אומרת התורה {ה} וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם.
נשאלת השאלה – למה היתה צריכה התורה לכתוב את המילה 'נֶפֶשׁ' פעמיים ?
עד כאן ההערות שמעירים רבותינו בתחילת הפרשה.
אומרת התורה {ח} וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.
מביא רש"י את מחלוקת הגמרא {מסכת סוטה יא, א} :
אומר רש"י – ויקם מלך חדש. רב ושמואל חד אמר חדש ממש. וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו.
נשאלת השאלה – מה נ"מ "מלך חדש ?
לומדים המפרשים {מסכת עירובין} מכאן כמה הלכות :
בן אדם מוכר למישהו בית, בטענה שהבית הוא בית חדש, בזמן שהוא רק שיפץ אותו שיפוץ כללי. האם אפשר לקרוא לזה 'בית חדש' או לא ?
כותב התורת חיים – הקונה רשאי לבטל את המקח. אמנם הבית נראה כמו חדש, אבל הוא לא חדש כי היסודות לא השתנו.
הבן– יהוידע לומד מכאן הלכה אחרת – בשעה שיוצאים למלחמת הרשות, נאמר {דברים כ, ה} מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ. השאלה, האם גם מי ששיפץ את ביתו ישוב בחזרה או לא ?
יש כאלה שמביאים מכאן נ"מ למי ששיפץ בית ישן, האם יברך עליו שהחיינו או לא.
עד כאן הסוגיות ההלכתיות שלומדים המפרשים, ממחלוקת רב ושמואל 'חדש או לא חדש'.
אומרים חז"ל במדרש {שמות רבה, פרשה א, אות ח} – רַבָּנָן אָמְרֵי לָמָּה קְרָאוֹ מֶלֶךְ חָדָשׁ, וַהֲלֹא פַּרְעֹה עַצְמוֹ הָיָה, אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ הַמִּצְרִיִים לְפַרְעֹה, בּוֹא וְנִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ העם דרש שינוי, ולכן ביקשו לעשות לעם ישראל צרות. אָמַר לָהֶם שׁוֹטִים אַתֶּם, עַד עַכְשָׁו מִשֶּׁלָּהֶם אָנוּ אוֹכְלִים, וְהֵיאַךְ נִזְדַּוֵּג לָהֶם בזכותם יש לנו אוכל, איך נעשה להם צרות ? אִלּוּלֵי יוֹסֵף לֹא הָיִינוּ חַיִּים. כֵּיוָן שֶׁלֹא שָׁמַע לָהֶם, הוֹרִידוּהוּ מִכִּסְּאוֹ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים הדיחו אותו מהשלטון ג' חודשים עַד שֶׁאָמַר לָהֶם כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים הֲרֵינִי עִמָּכֶם, וְהֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ…
אומרת התורה {ט} וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: {י} הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: {יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
אומרים חז"ל {ויקרא רבה, פרשה כז, אות יא} – אָמַר רַבִּי לֵוִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם מִתְעַסְּקִים בְּעֵצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר עֲצָתִי יָפָה מֵעֲצָתְךָ. עֵשָׂו אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה קַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו בְּחַיֵּי אָבִיו וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו פָּרֶה וְרָבֶה, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. פַּרְעֹה אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה עֵשָׂו שֶׁאָמַר: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאָחִיו פָּרֶה וְרָבֶה בְּחַיֵּי אָבִיו, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא עַד דְּאִינוּן דַּקִּיקִין שהם עוד קטנים תְּחוֹת כָּרְסְיָה אִמְּהוֹן אֲנָא מְחַנֵּק יָתְהוֹן אני הורג אותם הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות א, טז): וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם וגו' כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. הָמָן אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה פַּרְעֹה שֶׁאָמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַבָּנוֹת נִשָּׂאוֹת לַאֲנָשִׁים וּפָרוֹת וְרָבוֹת מֵהֶם, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד.
אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד לוֹמַר כֵּן שׁוֹטִים הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִים בְּעֵצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּטְרוֹן בַּשָּׁמַיִם, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אֲנִי מִזְדַּוֵּג לַפַּטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְאַחַר כָּךְ לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ב, ב): יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע לִי בָּאתָה לְהִזְדַּוֵּג חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מב, יג): ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, וּכְתִיב (זכריה יד, ג): וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, וּמַה כְּתִיב תַּמָּן (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.
בתחילת הפרשה, מציב האלשיך הקדוש כמה שאלות נפלאות :
אומרת התורה {א, ח} וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.
משמע מהפסוק, שאם פרעה היה יודע מי זה יוסף, הוא לא היה עושה את כל הצרות. לכאורה זה לא מובן. הרי בגזירת ברית בין הבתרים, נגזרה הגזירה {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, לכן מה זה משנה אם הוא יָדַע אֶת יוֹסֵף או לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף ?! הכל הגיע מגזירת ברית בין הבתרים. למאי נ"מ ?
שאלה נוספת – למה כל הזמן הוא מדבר בלשון יחיד ? שנאמר {א, ט} רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ ולא "רבים ועצומים"… במקום "הָבָה נִּתְחַכְּמָה להם", כתוב {י} הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ …
אעפ"י שרש"י כותב, שהכוונה למושיען של ישראל.
כותב רש"י – נתחכמה לו. לעם. נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אמה אחת).
שאלה נוספת – חשש פרעה "פֶּן יִרְבֶּה", אבל לפני זה אמר פרעה {ט} … הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ – הוא כבר אמר שהוא עצום, אז למה הוא מפחד "פֶּן יִרְבֶּה" , כבר קודם כתוב שהם התרבו ?!
"הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ … "
שואל האלשיך הקדוש – ואם לא יהיה 'שׂנְאֵינוּ' לא תפחד ?! למה הוא מפחד רק ממלחמה ?
שאלה נוספת – פרעה מבקש להתנהג בחכמה, שנאמר {יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. איזו מין חכמה יש כאן ?!
עד כאן שאלותיו של האלשיך הקדוש.
שואל ההדר זקנים לבעלי התוספות – וקא אמרינן בהגדה של פסח וירעו לנו המצרים, כמו שנאמר הבה נתחכמה לו. למה הביא האי קרא ? היה לו להביא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, או מקראות אחרות דמיירי טפי בהרעה ?
שואל הספר נחלת דוד – איזו התחכמות היתה במינוי של שרי המיסים ?
שואל בעל הכלי חמדה שאלה, ששמע מפי החכם השלם החסיד המקובל ר' שלמה אלקבץ – נאמר בהגדה "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ". למה כתיב כך, ולא כתיב "וַיָּרֵעוּ לנו הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ" ?
לאחר סידרת השאלות הזו, נוכל ללכת לנושא נוסף :
אומרת התורה {ב, א} וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: {ב} וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים: {ג} וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: {ד} וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: {ה} וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת סוטה יב, ב} – ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה.
{ו} וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה: {ז} וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: {ח} וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: {ט} וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ: {י} וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.
מחלוקת בחז"ל – באיזה גיל יצא משה מבית פרעה ?
אומרים חז"ל {שמות רבה, פרשה א, אות כז} – וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה, בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה משֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בֶּן אַרְבָּעִים.
עוד אומרים חז"ל {שם, אות כו} – וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ הֱנִיקַתְהוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, אֶלָּא שֶׁהָיָה גָּדֵל שֶׁלֹא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.
ממשיכה התורה ואומרת {ב, יא} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
אומרים חז"ל {שמות רבה, פרשה א, אות כז} – וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. מַהוּ וַיַּרְא, שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר, חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט, וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר רָאָה מַשֹּׂוֹי גָדוֹל עַל קָטָן וּמַשֹּׂוֹי קָטָן עַל גָּדוֹל, וּמַשֹּׂוֹי אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשֹּׂוֹי אִשָּׁה עַל אִישׁ, וּמַשֹּׂוֹי זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשֹּׂוֹי בָּחוּר עַל זָקֵן. וְהָיָה מַנִּיחַ דְּרָגוֹן שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם, וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְנָהַגְתָּ בָּהֶן מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲדַבֵּר עִמְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ג, ד): וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה שֶׁסָּר מֵעֲסָקָיו לִרְאוֹת בְּסִבְלוֹתָם, לְפִיכָךְ (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.
באה התורה, ומספרת לנו שלושה סיפורים ברצף :
{ב, א} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: {יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
אומרים חז"ל {שמות רבה, פרשה א, אות כט} – וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, כִּי בֶן מָוֶת הוּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּי אֵין אִישׁ שֶׁיְקַנֵּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַהַרְגֶּנּוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר רָאָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וְיַהַרְגֶּנּוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי רָאָה שֶׁאֵין תּוֹחֶלֶת שֶׁל צַדִּיקִים עוֹמְדוֹת הֵימֶנּוּ וְלֹא מִזַּרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ נִמְלַךְ בַּמַּלְאָכִים וְאָמַר לָהֶם חַיָּב זֶה הֲרִיגָה, אָמְרוּ לוֹ הֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ שֶׁיְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, בַּמֶּה הֲרָגוֹ רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר הִכָּהוּ בְּאֶגְרוֹף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט נָטַל וְהוֹצִיא אֶת מֹחוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי הִזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם וַהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יד): הַלְּהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר.
{יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: {יד} וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
כותב רש"י – הלהרגני אתה אמר. מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אמות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך. משום שיש בהם דלטורין .
למרות שמשה רבינו גדל בביתו של פרעה, פרעה לא מרחם עליו. הוא מנסה להוציא אותו להורג, נעשה לו נס והוא בורח למדין.
{טז} וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: {יז} וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.
אומרים חז"ל {שמות רבה, פרשה א, אות לב} – וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַקְדִּימוֹת לָבוֹא מִפְּנֵי פַּחַד הָרוֹעִים. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם, אֶפְשָׁר הוּא כֹּהֵן מִדְיָן וְהָרוֹעִים מְגָרְשִׁים בְּנוֹתָיו, אֶלָא לְלַמֶּדְךָ שֶׁנִּדּוּהוּ וְגֵרְשׁוּ בְּנוֹתָיו כְּאִשָּׁה גְרוּשָׁה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁיעָן, מְלַמֵּד שֶׁיָּשַׁב לָהֶם בַּדִּין, אָמַר דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים דּוֹלִים וְנָשִׁים מַשְׁקוֹת, וְכָאן נָשִׁים דּוֹלוֹת וַאֲנָשִׁים מַשְׁקִים. וַיַּצִּילָן לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וַיּוֹשִׁיעָן, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר דָּבָר שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בָּאוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן וְעָמַד משֶׁה וְהוֹשִׁיעָן, נֶאֱמַר כָּאן וַיּוֹשִׁיעָן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כב, כז): צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְּאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, מַה לְּהַלָּן גִּלּוּי עֲרָיוֹת אַף כָּאן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. רַבָּנָן אָמְרֵי, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתָן לַמַּיִם וְהוֹצִיאָן משֶׁה, וְאֵין וַיּוֹשִׁיעָן אֶלָּא לָשׁוֹן הַצָּלַת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, ב): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וַיַּשְׁק אֶת צֹאנָם, מְלַמֵּד שֶׁדָּלָה משֶׁה לָהֶם וְהִשְׁקָה אֶת צֹאנָם כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב לְרָחֵל. וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן, זֶה יִתְרוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רְעוּאֵל, שֶׁנַּעֲשָׂה רֵעַ לָאֵל. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַיָּמִים בָּאַחֲרוֹנָה הָיוּ בָּאוֹת. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְכִי מִצְרִי הָיָה משֶׁה, אֶלָּא לְבוּשׁוֹ מִצְרִי, וְהוּא עִבְרִי.
דָּבָר אַחֵר אִישׁ מִצְרִי, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ הֶעָרוֹד וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמַיִם, נְתָנָן לַנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהִצִּילוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק אִילּוּלֵי אַתָּה כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ אֶלָּא הֶעָרוֹד שֶׁנְּשָׁכַנִּי וּבָרַחְתִּי הֵימֶנּוּ, הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים, אָמַר לָהֶם משֶׁה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי הוּא הִצִּיל אֶתְכֶם, וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן אִישׁ מִצְרִי, כְּלוֹמַר מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבוֹא אֶצְלֵנוּ, אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג.
בשלושת האירועים שהתורה מדברת על משה רבינו, עוסקת התורה במכות. לאן שמשה רבינו מגיע יש מכות ☺ :
ביום הראשון הוא יוצא, הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, שנאמר {ב, א} וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
ביום השני שהוא יוצא, הוא רואה איש עברי מכה איש עברי, שנאמר {ב, יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.
ביום השלישי שהוא יוצא, הוא רואה גוים מכים גויות, שנאמר {יז} וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.
תופעה מעניינת מאוד, שמרחיב בה הסבא מקלם. עסקנו בזה בשנים עברו.
אני רק רוצה לתת תוספת לדברים שראיתי בספרי המפרשים, ומכאן להגיע לנושא נוסף :
נשאלת השאלה – בשביל מה התורה מביאה לנו את שלושת הדוגמאות האלה ?
כותב הספר תולדות יצחק, לר' יצחק קרו {פרשת שמות, לה} – ויפן כה וכה. סיפרה התורה ג' מעשיות בענייניו. אחד וירא איש מצרי ויך את המצרי . שני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך. שלישי ולכהן מדין ז' בנות להודיע שמשה היה דיין בטבע ובעל משפט שלא די המצרי שהכה לישראל שהרגו, אבל גם ישראל עם ישראל שהיו מריבין שלא הכריח לו יהדות שהאחד ישראל והאחד מצרי. אבל עם היות ששניהם ישראלים, אמר לרשע למה תכה, ולא די אלו שהם בני ישראל אבל עם היות ששתי כתות גוים היה בעיניו העוול שעושה זה לזה רע ויקם משה ויושיען.
כותב בעל צרור המור – ולפי שידוע דבתלתא זימני הויא חזקה. לזה סיפר בכאן ענין בנות מדין שהושיען מן הרועים. וכן סמך זה לכאן לפי שלא נאמר שמה שעשה היה בשביל קנאת אחיו, שהיה איש מצרי מכה איש עברי. אבל אם היה מעם אחר לא היה מצילו הייתי אומר, שהסיבה שמשה התערב פעמיים, היתה רק משום שיהודים קיבלו מכות, אבל מה קורה בזמן שגם הגוים מקבלים מכות ?! לזה אמר כי טבע אמת יחייבהו האמת תובעת שמשה רבינו יתערב גם כשגוים מקבלים מכות, והעד וראיה לדבר בנות מדין שהיו מעם אחר. לפי שראה הגזל שהיו עושין להם הרועים ויושיען וישק את צאנם. ומה שאמרו איש מצרי הצילנו, כי הן חשבו שהיה איש מצרי. ומשה לא הוצרך לומר שהיה עברי, לפי שלא שאלו לו. ובמדרש הרגישו זה ואמר איש מצרי הצילנו , כי המצרי שהרג משה הצילם, לפי שבסיבתו ברח משה ובא למדין והושיען.
כותב הרמב"ם {הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה ז} – בֵּית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בָּהֶן בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּכָל אֶחָד מֵהֶן שִׁבְעָה דְּבָרִים וְאֵלּוּ הֵן. חָכְמָה. וַעֲנָוָה. וְיִרְאָה. וְשִׂנְאַת מָמוֹן. וְאַהֲבַת הָאֱמֶת. וְאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת לָהֶן. וּבַעֲלֵי שֵׁם טוֹב. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מְפֹרָשִׁין הֵן בַּתּוֹרָה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים א-יג) 'אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים' הֲרֵי בַּעֲלֵי חָכְמָה אָמוּר. (דברים א-יג) 'וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם' אֵלּוּ שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה מֵהֶם. וּבַמֶּה יִהְיוּ אֲהוּבִים לַבְּרִיּוֹת בִּזְמַן שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי עַיִן טוֹבָה. וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה. וְחֶבְרָתָן טוֹבָה. וְדִבּוּרָן וּמַשָּׂאָן בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שמות יח-כא) 'אַנְשֵׁי חַיִל' אֵלּוּ שֶׁהֵן גִּבּוֹרִים בְּמִצְוֹת וּמְדַקְדְּקִים עַל עַצְמָם וְכוֹבְשִׁין אֶת יִצְרָן עַד שֶׁלֹּא יְהֵא לָהֶן שׁוּם גְּנַאי וְלֹא שֵׁם רַע וִיהֵא פִּרְקָן נָאֶה. וּבִכְלַל אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן לֵב אַמִּיץ לְהַצִּיל עָשׁוּק מִיַּד עוֹשְׁקוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב-יז) 'וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן'. וּמָה משֶׁה רַבֵּנוּ עָנָו אַף כָּל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת עָנָו. (שמות יח-כא) 'יִרְאֵי אֱלֹהִים' כְּמַשְׁמָעוֹ. (שמות יח-כא) 'שֹׂנְאֵי בָצַע' אַף מָמוֹן שֶׁלָּהֶם אֵינָן נִבְהָלִין עָלָיו. וְלֹא רוֹדְפִין לְקַבֵּץ הַמָּמוֹן. שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא נִבְהָל לַהוֹן חֶסֶר יְבוֹאֶנּוּ. (שמות יח-כא) 'אַנְשֵׁי אֱמֶת' שֶׁיִּהְיוּ רוֹדְפִין אַחַר הַצֶּדֶק מֵחֲמַת עַצְמָן בְּדַעְתָּן. אוֹהֲבִין אֶת הָאֱמֶת וְשׂוֹנְאִין אֶת הֶחָמָס וּבוֹרְחִין מִכָּל מִינֵי הֶעָוֶל.
עוד כותב הרמב"ם {מורה נבוכים, חלק ב, פרק מה} – תחילת מדרגות הנבואה שילוה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או הציל חשוב גדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה', וכיוצא באלו השמות … ודע שכמו זה הכח לא נבדל ממשה רבינו מעת השיגו לגדר האנשים, ולזה התעורר להרוג את המצרי, ולמנוע הרשע משני הנצים, ומחוזק זה הכח בו עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול לא משל בעצמו מהסירו ולא יכול לסובלו, כמו שאמר ויקם משה ויושיען.
כותב לנו הרמב"ם – אתה רוצה לדעת מי זה משה רבינו ?! הוא שנא עוולה ! כשהוא ראה עוולה, הוא היה מוכרח להתערב!
אומר המדרש {מכילתא, פרשת בשלח, פרשה א} – בשלשה דברים נתן נפשו משה עליהם ונקראו על שמו: נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי. והלא תורת אלהים היא, שנאמר {תהילים יט, ח} תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. הא מה ת"ל תורת משה עבדי ? לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. והיכן מצינו שמסר נפשו על התורה ? שנאמר {שמות לד, כח} וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה. הא לפי שנתן נשפו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו, שנאמר {שמות לב, ז} לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ. והלא עם ה' הם , שנאמר {דברים ט, כט} וְהֵם עַמְּךָ וְנַֽחֲלָתֶךָ ואומר {יחזקאל לו, כ} בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. הא מה ת"ל לך רד כי שחת עמך ? לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. והיכן מצינו שנתן נפשו עליהם ? שנאמר {שמות ב, יא} וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: {יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וגו'. הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדיינין ונקראו על שמו, שנאמר {דברים טז, יח} שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ והלא המשפט לאלהים הוא ? מה ת"ל תִּתֶּן לְךָ אלא מתוך שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. ומנין שנתן נפשו עליהם ? שנאמר {שמות ב, יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: {יד} וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ וגו' {טו} וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וגו' {טז} וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: {יז} וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וגו'. מדיינין ברח ולדיינין חזר. {דברים לג, כא} צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵֽל. הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו.
אומרת התורה {שמות ג, א} וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.
משה רבינו מגיע לסנה ורואה דבר לא מובן– {ב} … וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל – אם אש לא אוכלת היא כובה. אין לה יכולת להמשיך לבעור.
משה רבינו רואה שיח קוצני מלבלב שעולה באש, אבל איננו נשרף.
אומרים חז"ל במדרש {שמות רבה, פרשה ה, אות ב} – שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. אָמַר לוֹ אִלּוּ מִתּוֹךְ חָרוּב אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא שְׁכִינָה אֲפִלּוּ סְנֶה. בְּלַבַּת אֵשׁ, בַּתְּחִלָּה לֹא יָרַד אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁהָיָה מְמֻצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יָרְדָה שְׁכִינָה וְדִבְּרָה עִמּוֹ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מָה הַסְּנֶה שָׁפָל מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים וִיְרוּדִים לְמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ, בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַסְּנֶה אֵין יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם, כָּךְ הָיָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל הַשִּׁעְבּוּדִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר רָאֹה רָאִיתִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ מַטְבִּיעִין אוֹתָן בַּנָּהָר, הָיוּ חוֹזְרִין וְכוֹבְשִׁין אוֹתָן בַּבִּנְיָן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנָּטַל אֶת הַמַּקֵּל וְהִכָּה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ אֶת הָרְצוּעָה וְיוֹדְעִים צַעֲרָהּ, כָּךְ הָיָה צַעֲרָן וְשִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ גָּדֵר לַגִּנָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לָעוֹלָם.
דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָדֵל עַל כָּל מַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן גְּדֵלִים אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָּדֵל בַּגִּנָּה וּבַנָּהָר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה עוֹשֶׂה קוֹצִין וְעוֹשֶׂה וְרָדִין, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים.
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בְּרַבִּי חָמָא, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִסְתָּרֶטֶת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בָּהֶן בְּרִיָּה, כְּשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם אָמַר, מָה הַסְּנֶה הָעוֹף נִכְנָס לְתוֹכוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא כְּנָפָיו מִתְמָרְטוֹת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בּוֹ בְּרִיָה, וּכְשֶׁיָּצָא (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה.
אומרים רבותינו – 'מצרים' מתחילה במ"ם פתוחה ומסתיימת במ"ם סתומה. אפשר להיכנס למ"ם פתוחה, אבל לאחר שאתה כבר בפנים, ממ"ם סתומה אי אפשר לצאת.
הקב"ה ניגלה אל משה, שנאמר {ג, ו} וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב …
אומר המדרש {שמות רבה, פרשה ג, אות א} – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בַּר נְחֶמְיָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל משֶׁה טִירוֹן הָיָה משֶׁה לַנְּבוּאָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִגְלָה אֲנִי עָלָיו בְּקוֹל גָּדוֹל אֲנִי מְבַעֲתוֹ, בְּקוֹל נָמוּךְ בּוֹסֵר הוּא עַל הַנְּבוּאָה, מֶה עָשָׂה נִגְלָה עָלָיו בְּקוֹלוֹ שֶׁל אָבִיו, אָמַר משֶׁה הִנֵּנִי, מָה אַבָּא מְבַקֵּשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי אָבִיךָ אֶלָּא אֱלֹהֵי אָבִיךָ, בְּפִתּוּי בָּאתִי אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁלֹא תִּתְיָרֵא, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב .
כותב החזקוני – וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ. גלה לו שאביו מת ולכך כתיב אלהי אביך, שהרי אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא במיתתם, משום דבקדושיו לא יאמין ולכך גילה לו עכשיו מיתת אביו שלא יסרב ליטול גדולה, שהרי לפני אהרון אחיו היה מסרב ליטול גדולה, לפני אביו לא כל שכן.
ראיתי מישהו שאומר {אני לא לוקח אחריות לדבריו, כי הוא לא מביא מקור} – לכן אמר לו הקב"ה {ג, ה} שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כי הוא מתחיל עכשיו אבלות על אביו.
{ז} וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: {ח} וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם … שואל משה את הקב"ה {יא} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם
אומר רש"י – מי אנכי. מה אני חשוב לדבר עם המלכים .
נשאלת השאלה – למה משה מפחד לדבר בפני פרעה, הרי הוא גדל אצלו ?!
עוד אומר רש"י – וכי אוציא את בני ישראל. ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים.
משה רבינו מציל גויות מידם של גוים. משה רבינו מציל יהודי שמקבל מכות ממצרי. הקב"ה אומר לו "עם שלם סובל, לך תוציא אותם!" , שואל אותו משה "מה פתאום אתה מוציא אותם ?!"
מה זאת אומרת למה הוא מוציא אותם ?! כי הם סובלים !
אם נאמר, ששאלתו של משה רבינו היתה "ריבונו של עולם, למה אתה מוציא אותם לפני הזמן ?"
מה אכפת לך שהוא יוציא אותם לפני הזמן ?! הקב"ה החליט לנקות להם שליש ! ☺
אם משה יאמר "אני לא מתאים", בסדר. מובן. אבל שאלתו היא "למה אתה גואל אותם". לכאורה, לא מובן. למה משה רבינו מתנגד להוציא אותם ?
אנחנו רוצים ללכת לנקודה נוספת :
אומר הקב"ה למשה רבינו {טז} לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם … {יח} וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ.
אומר רש"י – ושמעו לקלך. מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) ואלהים פקד יפקד אתכם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקד יפקד אלהים אתכם.
נשאלת השאלה – מה הנ"מ מי אמר ?! יעקב אמר, זה מספיק. למה צריך גם יעקב וגם יוסף ?!
כותב הפרקי דרבי אליעזר {פרק מח}– רבי אליעזר אומר חמש אותיות שנכפלו בתורה בָּאותיות כולם בסוד הגאולה. כ"ף, בו נגאל אברהם אבינו מאור-כשׂדים, שנאמר {בראשית יב, א} לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. מ"ם, בו נגאל יצחק אבינו מיד פלשתים, שנאמר {שם כו, טז} לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. נו"ן, בו נגאל יעקב אבינו מיד עשו, שנאמר {שם לב, יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו. פ"ה, בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר {שמות ג, טז} פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. צד"י, בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית ולומר להם צמח צמחתי לכם, שנאמר {זכריה ו, יב} הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'.
אומרים חז"ל {שמות רבה, פרשה ה, אות יג} – וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים, עָשָׂה כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ד, טז): וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם. וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם, כְּמָה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה. וַיַּאֲמֵן הָעָם, עָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, יח): וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, יָכוֹל לֹא הֶאֱמִינוּ עַד שֶׁרָאוּ הָאוֹתוֹת, לֹא, אֶלָּא וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה', עַל הַשְּׁמוּעָה הֶאֱמִינוּ, וְלֹא עַל רְאִיַּת הָאוֹתוֹת. וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ, עַל סִימָן הַפְּקִידָה שֶׁאָמַר לָהֶם, שֶׁכָּךְ הָיָה מָסֹרֶת בְּיָדָם מִיַּעֲקֹב, שֶׁיַּעֲקֹב מָסַר אֶת הַסּוֹד לְיוֹסֵף וְיוֹסֵף לְאֶחָיו, וְאָשֵׁר בֶּן יַעֲקֹב מָסַר אֶת הַסּוֹד לְסָרַח בִּתּוֹ, וַעֲדַיִן הָיְתָה הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר לָהּ כָּל גּוֹאֵל שֶׁיָבֹא וְיֹאמַר לְבָנַי (שמות ג, טז): פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, הוּא גּוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה וְאָמַר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, מִיָּד וַיַּאֲמֵן הָעָם. בַּמֶּה הֶאֱמִינוּ, כִּי שָׁמְעוּ הַפְּקִידָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. וַיִּקְּדוּ עַל הַפְּקִידָה, וַיִּשְׁתַּחֲווּ עַל כִּי רָאָה אֶת עָנְיָם.
נשאלת השאלה – למה צריכים "פָּקֹד פָּקַדְתִּי" ? אי אפשר לומר מילה אחת ?!
אלו השאלות שיש לנו במקבץ הזה, ובע"ה נוכל עכשיו להתחיל לסגור קצוות :
אומרת התורה {ה, ו} וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: {ב} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ: {ג} וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב: {ד} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם.
רואה פרעה שהגיעו שני גואלים לגאול את עם ישראל, ומכביד את השיעבוד :
{ו} וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: {ז} לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן: {ח} וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ: {ט} תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר {י} וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן: {יא} אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר: {יב} וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן .
מי שלא היה מוצא חומרי גלם, היו מכניסים את ילדיו במקום לבנה ! נורא ואיום !
{כא} וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם דתן ואבירם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ מה עשיתם ?! לפני שבאתם היה כאן שקט, נתנו לנו המצרים חומרי גלם לעבודה. מאז שבאתם רק הוכבד העול ! {כב} וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: {כג} וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ … {ו, א} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.
אומר רש"י – עתה תראה וגו' . הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כב ב) העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אמות, כשאביאם לארץ.
אני רוצה להביא שאלה נפלאה, שמצאתי בספר בית יצחק, בשם הגאון ר' הלל ברמן נכדו של ר' חיים מוולוז'ין :
שאלה ראשונה – למה משה רבינו נבהל ?! הרי אמר לו הקב"ה שפרעה לא ישחרר, והוא יכביד את לבו, והוא יקבל מכות …
מה חשבת, יושב מלך על כסאו, מגיע נביא ואומר לו "אני הגואל"
"כן, מה אתה רוצה ?!"
"אני מבקש שתשחרר את העם"
מה חשבת, שהוא יסכים לשחרר לך ?! כמה זמן לקח לשחרר את גלעד שליט, 5 שנים ?!
עם שלם עומד לצאת, חשבת שהוא יסכים מיד לשחרר ?!?!
משה רבינו לא מסוגל לשאת את צער העם, שנאמר {כג} וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ .
אמר לו הקב"ה – ככה אמרת ?! תראה ביציאת מצרים, ולא תראה בכניסתם לא"י.
אומר הגאון ר' הלל ברמן – אם אתה רואה שמשה קיבל עונש לא להיכנס לא"י, צריך להבין מה המידה כנגד מידה כאן .
שאלה נוספת :
כתוב במדרש {שמות רבה, פרשה כג, אות ג} – כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ בְּאָז, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, וַהֲרֵי טִבַּעְתָּ אוֹתוֹ לַיָּם, לְכָךְ אֲנִי מְשַׁבַּחֲךָ בְּאָז, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: אָז יָשִׁיר משֶׁה.
שואל ר' הלל ברמן – אם משה רבינו הבין שהוא חטא, למה הוא צריך לחכות עד יציאת מצרים ?! אם אתה מבין שאתה לא בסדר, תבקש על המקום כפרה !
עד כאן שאלותיו של ר' הלל ברמן, שמביא הספר בית יצחק.
הזכרנו בתחילת השיעור את שאלותיו של האלשיך הקדוש – {א} למה מדבר פרעה אל עם ישראל בלשון יחיד ?
{ב} {ח} וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף . למה יוסף כתוב באופן נפרד ? משמע שאם הוא היה מכיר את יוסף, הוא לא היה עושה כלום. הלא כבר בגזירת ברית בין הבתרים נגזר שעם ישראל ירד למצרים ? ועוד כמה וכמה שאלות.
כותב האלשיך הקדוש – אמנם גם הנה מלך מצרים ראה, והנה הדברים הגורמים ניצוח גוי אל גוי הנה הנס בישראל והוא כי כה אמר פרעה הנה לאחד מד' סבות ינצח גוי או ממלכה את שכנגדה אמר פרעה, בדקתי ומצאתי שאומה שרוצה לנצח את היריבה שלה, צריכה שיקוימו בה ד' כללים . (א) להיותם בעלי אחדות. (ב) להיותם נעזרים בהשגחה מן השמים שלא כדרך טבע. (ג) להיותם בעלי חכמה ועצה. (ד) להיותם יותר חזקים וגבורי כח משכנגדם והנה ארבעתם הנה הנה באלה בדקתי ומצאתי שכל ארבעת התנאים הללו מתקיימים בעם ישראל.
(א) כי הנה עם, שהיא מלה תורֶה אחדות לכן כל דיבורו היה ביחיד מלשון אחד=אחדות. (ב) היה להם עזר שמים: היותם בני ישראל ומה גם כי ידעו את ישראל אביהם אשר בניו הם, כי מבואו מצרימה פסק הרעב אם פסק הרעב, סימן שהקב"ה איתם, ובהיכנסו בית פרעה הוגבה משקוף הפתח לבל יראה כשוחה לעבודה זרה אשר נוכח ספתה הנמוך ורבות כהנה כי על כן היה מתירא פן יעשוהו ע"ג אם יקבר שם. ועל הג' אמר רב כלומר רב הסיבות שהוא על חכמתם כדרשת רז"ל {איכה א} על רבתי בגוים– על החכמה. ועל הד' אמר ועצום. אמר פרעה – אני חושש מהם, למה ?! כי הם מאוחדים, הם רבים, יש להם עזר שמים והם חכמים !
הנה עם וכו'. אז השיבו עמו אל מלכם באו המצרים לפרעה ואמרו הבה נתחכמה לו, כלומר הבה לנו אתה המלך כח מאתך ונתחכמה לו פן ירבה ממנו ואל תחוש אל שאר הבחינות תירגע חביבי, אל תהיה בלחץ. והענין כי אמרו הנה, בעודם ישראל בארץ מצרים אל תחוש כל זמן שהם בידיים שלנו, אין לנו ממה לפחד, כי הנה מזל מצרים (טלה) גוזר שעבד לא ירים ראש להשתרר, אך מה שנצטרך להתחכם הוא פן ירבה עד גדר שכאשר תקראנה מלחמה עלינו מבחוץ כאן תתחיל הבעיה שלנו כרובם כן יחטאו לנו ונלחם ישראל בנו ואז מדאגה מדבר פן תהיה עלינו מלחמה מבית ומחוץ נניחם לעלות מן הארץ ואז בצאתם יצאו מתחת יד מזל כוח מצרים (טלה) הגורם כל ירימו ראש ותגבר ידם עלינו וזה ועלה מן הארץ. אך עודם פה לא נירא מהם אפילו בעת מלחמה. אך אם לא ירבו לא יערבו אל לבם להלחם בנו .
זו היתה הטעות של פרעה, אומר האלשיך הקדוש. כי אם הוא היה מתבונן כיצד עלה יוסף לגדולה במצרים, הוא היה מבין שמזל טלה לא מגן עליהם. כי אם כן, איך יכל להיות שאדם עברי שהגיע למצרים בתור עבד, וישב בכלא י"ב שנה, נהיה משנה למלך והוא בעל הבית של מצרים ומלך במצרים 80 שנה?!
עבד עברי ימלוך במצרים ?! זה נגד כל המהות של מזל טלה ! אם ככה, סימן שמזל טלה לא מגן !
לכן נאמר {א, ח} וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף, כי אם הוא היה יודע איך יוסף גדל, הוא לא היה גוזר גזירות.
על זה אומר הרמב"ן {בראשית לז, טו} – החריצות שקר והגזירה אמת – האחים מכרו אותו למצרים, וחשבו שבכך יתפטרו ממנו.
מכרו אותו למצרים – יוסף נעשה מלך !
ראו האצטגנינים של פרעה, שמשה עתיד ללקות על המים , מה עשה פרעה ?! {א, כב} וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ.
את כולם זרקו למים, את משה הוציאו מן המים ומי מגדל אותו ?! פרעה !
אם המזל טלה מגן, אז הוא היה צריך לדאוג שלא יגדל דבר כזה ! ואם בכל זאת משה הצליח לגדול, סימן שמזל טלה לא מגן !
עד כאן דברי האלשיך הקדוש בקיצור נמרץ .
אם אלה הם פני הדברים, בואו נראה יסוד נפלא :
אומרת הגמרא {מסכת נדרים לב, א} – אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בת"ח שנאמר {בראשית יד-יד} וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנא' {בראשית טו-ח} במה אדע כי אירשנה ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר {בראשית יד-כא} תן לי הנפש והרכוש קח לך.
נשאלת השאלה – בגלל שאברהם אבינו אמר "במה אדע כי אירשנה", בגלל זה ירדנו למצרים ?!
משמע מכאן, שעל כל מילה של אברהם, ירדנו למאה שנה. ד' תיבות – ד' מאות שנה.
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין – אמר אברהם ריבונו של עולם, אין לי ספקות שאת ההבטחות שלך אתה מקיים. אבל יש לי שאלה. הכלל שלך הוא, שאתה לא מתערב במה שנעשה בלבו של אדם (מלבד פרעה) , אם אתה אומר 'ירושה', זה אומר שארץ תעבור מדור לדור. מה יקרה אם יהיה דור, שלא יהיה אפילו יהודי אחד שיאמין בך ?!
אמר לו הקב"ה שאלה מצוינת שאלת, אגלה לך סוד. אני הולך להוריד את עם ישראל למצרים לארבע מאות שנה. שם הם יהיו עבדים לפרעה, ומעבדי פרעה הם יהפכו להיות עבדי ה' !
נשאלת השאלה – איך אתה אומר לי שבגלל זה הם ירדו למצרים ?!
הרי אומרת הגמרא {מסכת שבת י, ב} – אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
אז למה ירדו למצרים ???
עד עכשיו אמרנו בגלל שאברהם שאל {טו, ח} בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, וכאן הגמרא אומרת, משום שיעקב נתן שני סלעים מילת.
אומר תוספות – נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים.
יוצא, שאם לא היה מתגלגל הדבר ויוסף לא היה נמכר למצרים, לא היה את ו'עבדום וענו אותם'.
הגלות התחילה עוד הרבה לפני שירדו למצרים. למה ?
כי הגלות התחילה עוד מלידת יצחק, שהיה "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם". כל זמן שהארץ לא שלנו, אנחנו נקראים גרים.
הירידה למצרים היתה שלב נוסף. חוץ מהגלות היה עוד עניין של 'בין אדם לחבירו' .
יוצא, שהגלות מחולקת לשנים – החלק הראשון הוא 'חיזוק האמונה', והחלק השני הוא 'בין אדם לחבירו'.
אם ככה, נוכל להבין עכשיו יסוד נפלא :
"פָּקֹד יִפְקֹד". פקידה אחת לא מספיקה !
פָּקֹד אחד מדבר על אמונה, וְ- פָּקֹד שני מדבר על בין אדם לחבירו.
בפרשת שבוע שעבר, פרשת ויחי, קורא יעקב אבינו לילדיו:
אומרת הגמרא {מסכת פסחים נו, א} – {בראשית מט-א} ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד .
אם ככה, יעקב אבינו ציוונו על יחוד ה' – אם יש למישהו טענה על הקב"ה שיגיד !
מיד אמרו כולם "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" – "כולנו מאמינים בקב"ה" .
האחים חוזרים מקבורת יעקב אבינו, יוסף עובר דרך הבור ומברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה".
אמרו האחים {נ, טו} וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. {טז} וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר.
אומר רש"י – ויצוו אל יוסף. כמו (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגילין אצלו, שנאמר (לעיל לז ב) והוא נער את בני בלהה.
{יט} וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: {כא} וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם.
אומר רש"י – וידבר על לבם. דברים המתקבלים על הלב, עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד, ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואם אני הורג אתכם מה הבריות אומרות כת של בחורים ראה ונשתבח בהן, ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם, יש לך אח שהורג את אחיו. דבר אחר עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו'.
אנחנו מתחילים את הגלות עם שני יסודות : יעקב אמר פָּקֹד יִפְקֹד – ענייני אמונה. יוסף אמר פָּקֹד יִפְקֹד – ענייני בין אדם לחברו.
אומרת התורה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה – ו' מוסיף על הראשונים. צריכים להמשיך את מה שקראנו בפרשת שבוע שעבר, כדי להבין מה הולכים לקרוא בשבוע הזה!
באה התורה ואומרת – אני אגיד לך מה הולך {שמות א, א} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
בני ישראל יורדים עם הציווי שציוה אותם יעקב – עם אמונה !
אבל הם יורדים עם דבר נוסף, שנאמר {ה} … וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם – במצרים הוא הכין את התיקון של בין אדם לחברו. זה התיקון שתיקן משה רבינו.
אם ככה, נוכל להבין עכשיו טוב מאוד :
בא פרעה ואומר – תשמעו רבותי, הם ירדו למצרים בשביל שני דברים – ענין אמונה וענין נוסף של בין אדם לחברו.
אמר פרעה {א, ט} הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הם עַם = מאוחדים ! אם הם מאוחדים, הם הולכים לצאת מפה, כי כל מטרת הירידה שלהם לכאן, היתה כדי לתקן את האחדות ביניהם !
אז מה עושים ?!
{י} הָבָה נִּתְחַכְּמָה … איזו התחכמות ?! לעשות אותם פושעים, בענייני בין אדם לחברו ! להפוך את המידות שלהם למושחתות!
איך עושים את זה ?
{יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים יהודים, ומינו אותם עליהם.
עד עכשיו היו שרי מסים מצרים , ובמצב כזה, כולם נלחמים נגד המסים. אבל אם לוקחים שרי מסים מישראל, וממנים אותם על העם שלהם, תתחיל עכשיו מריבה פנימית !
המפלגה הזאת רוצה נציג, והמפלגה הזאת רוצה נציג … הם יתחילו להתכתש בינם לבין עצמם וככה תיווצר מחלוקת !
אומר הדרשות בית דוד – זה היה הרעיון של הָבָה נִּתְחַכְּמָה – לקחת שרי מסים.
אומר הדר זקנים מבעלי התוספות, וכך מבאר ר' שלמה אלקבץ – נאמר בהגדה "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים" ולא "וַיָּרֵעוּ לנו הַמִּצְרִים". המצרים הפכו אֹתָנוּ להיות רעים !
שואל בעל ההגדה – "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים" ?! איך הם הפכו אותנו להיות רעים ?! שנאמר "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים" !
הוא מסביר איך נעשינו מושחתים. באותו הרגע שמינה פרעה שרי מסים מעם ישראל, נעשו העם מושחתים במידות. זה היה התרגיל של פרעה !
כל היציאה ממצרים היתה מותנת בכך שיתקנו את מידותיהם. אבל אם יהיו מידות מושחתות הם לא יצאו !
אומר הקב"ה למשה ללכת לגאול את ישראל .
נשאלת השאלה – למה הגואל הוא דוקא משה רבינו ?
בוחר הקב"ה גואל , שכשהוא רואה את השני נמצא במצוקה, לא משנה אם זה יהודי או גוי או בעל חיים, הוא מטפל בו .
למה ???
כי אם אתה הולך לגאול את ישראל בזכות מידות טובות, אז הגואל צריך להיות בעל מידות כאלה, ומיהו ?! משה רבינו !
נגלה הקב"ה למשה רבינו בסנה , ואומר לו ללכת לגאול את ישראל.
אמר לו משה – "מה פתאום לגאול אותם ?! אתה יודע למה אני פה במדין ?! כי הם הלשינו עליי !"
אמר לו הקב"ה – "לך תיגאל אותם, ותאמר להם פָּקֹד פָּקַדְתִּי – תוקן גם הענין של בין אדם לחברו וגם ענין האמונה, של בין אדם למקום".
מגיעים משה ואהרון לפרעה ואומרים לו {ה, א} כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי.
"מה פתאום לשחרר ?!"
לא רק שהוא לא משחרר, הוא גם מכביד עליהם את העול, שנאמר {ו} וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: {ז} לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן – אין יותר חומרי גלם !
רבותי, מה קרה שהם אספו קש ?!
אם יש בחוץ 20 זרדים של קש, ויש 200 יהודים שצריכים לאסוף. מה תהיה התוצאה ?! חטיפות ומכות !
כל אחד שלא ישלים את מכסת הלבנים, ייקחו לו מהבית את התינוק ויכניסו בקיר. לכן כל אחד רץ לאסוף קש, כדי להציל את הילד שלו !
משה רבינו רואה אנשים חוטפים ומכים אחד את השני ולא מבין, שנאמר {ה, כג} וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ .
אמר משה – ריבונו של עולם, אמרת לי ללכת לגאול אותם, כי הם תיקנו את עצמם במידה של 'בין אדם לחברו'. אני בא והם הולכים מכות ורבים על זרדים ?! איפה תיקון המידות ???
אומר הספר בית יצחק – אמר משה רבינו: ריבונו של עולם, אם כאן הם רבים על זרדים, כשאבוא איתם לארץ ישראל וכל שבט יקבל נחלה, מה יהיה ?!
אחד יקבל קרית מלאכי – "לא רוצה לגור שם. יש שם כל מיני תושבים מוזרים" … אחד ירצה רק רמת אביב, השני ירצה רק רחביה … מה יהיה אז ???
אמר לו הקב"ה – אם כך אתה מדבר על הילדים שלי, ביציאת מצרים תראה, אבל את ארץ ישראל לא תראה !
הקב"ה גואל את ישראל, יוצאים לים סוף …
אומר הספר בית יצחק, בשם הגאון ר' הלל ברמן – השלל שפלט הים בקריעת ים סוף, היה פי כמה וכמה מהשלל שהוציאו ממצרים .
לכאורה במצב כזה, היה צריך להיות מצב של 'אחד אוכל את השני' . אבל המצב היה בדיוק להיפך, אחד עזר לשני להעמיס דולרים.
ראה את זה משה – אני לא מבין. לפני שנה כשהגעתי, על חתיכת זרד קטן הם הלכו מכות. עכשיו בן פורת יוסף, יוצא מכאן ברינקס כל רגע ואחד עוזר לשני להעמיס , מה הולך כאן?!
אז הבין משה רבינו שהוא חטא :
אומרים חז"ל במדרש {שמות רבה, פרשה כג, אות ג} – כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ בְּאָז, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה … עכשיו על הים אני רואה שהמידות שלהם מתוקנות לְכָךְ אֲנִי מְשַׁבַּחֲךָ בְּאָז, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: אָז יָשִׁיר משֶׁה.
אם אלה הם פני הדברים, נוכל להבין עכשיו מה זה פָּקֹד יִפְקֹד:
לפני שעם ישראל יוצאים ממצרים, מצוה משה רבינו לקחת שׂה ולקשור לכרעי המיטה.
באים המצרים ושואלים – "מה זה ???"
"עוד ארבעה ימים … שוחטים אותו"
"את האלהים שלנו אתם שוחטים ?!?!"
"כן!"
נשאלת השאלה – איך אפשר לשחוט קרבן פסח במצרים, שזה האלהים שלהם ?! הרי משה אמר {כ, כה} הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ ?!
אדם בהודו שנכנס בפרה עם הרכב שלו, כי חסמה לו את הכביש, האם הוא ישאר בחיים ?!
"אנחנו ניקח את השׂה במצרים, ונשחט אותו במצרים !" – איך יכל להיות דבר כזה ?! למה לשחוט את האלהים שלהם מול עיניהם ?!
אמר הקב"ה – אם אתם מאמינים בי, אתם תיקחו את האלהים שלהם ותשחטו אותו מול עיניהם של המצרים ! זה שיא האמונה !
נשאלת השאלה – איך אוכלים קרבן פסח ???
{יב, ד} וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ – מזמינים את השכן ואוכלים קרבן פסח !
שמעתם פעם דבר כזה ?!
רבותי, אני רוצה לשאול – אם היו אומרים לנו היום שבשביל לאכל קרבן פסח, צריך להזמין את השכנים. אם כמה שכנים הייתם מסוגלים לאכל קרבן פסח ?
"אני יאכל את ההכשר שלו ?! אני איתו ביחד ?! מה פתאום !"
אומר המשך חכמה {פרשת בא} – אמר הקב"ה {יב, ד} וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ … למה ???
משום שירדתם למצרים כדי לתקן שני דברים – פָּקֹד יִפְקֹד – התיקון הראשון הוא 'אמונה' – בין אדם למקום – תיקחו את האלהים של מצרים ותשחטו אותו לעיניהם !
התיקון השני הוא בין אדם לחברו – תשבו ביחד עם השכנים, ותאכלו קרבן פסח !
כותב הבאר יוסף {פרשת בשלח} – {יג, יח} וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כותב התרגום יונתן בן עוזיאל – וְאַחֲזַר יְיָ יַת עַמָּא אוֹרַח מַדְבְּרָא דְיַמָא דְסוּף וְכָל חַד עִם חַמְשָׁא טַפְלִין סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם כל אחד יצא ממצרים עם חמשה ילדים.
שואל הבאר יוסף – איך חמשה ילדים, הרי כל אשה ילדה ששה בקרס אחת ?
ואומר – במכת חושך, מכל משפחה מתו ארבעה. מה יעשו עכשיו אלפי יתומים ?! לקחה כל משפחה ארבעה ילדים וצירפה אותם אליה.
מה שמתרגם התרגום יונתן – חַמְשָׁא טַפְלִין הכוונה לחמש משפחות של יתומים.
רצו המצרים לעשות אותנו מושחתים במידות ?! יצאו עם ישראל ממצרים עם אלפי ילדים, כל משפחה עם עוד ארבע משפחות של יתומים, שנאמר {ירמיה ב, ב} זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ – אותו חסד שעשו עם ישראל אחד עם השני ביציאת מצרים, ובכך תיקנו את מה שרצה פרעה להרע ולהשחית את דרכינו.
"הן גאלתי אתכם אחרית כראשית" – הגאולה העתידה תהיה מעין הגאולה הזאת.
נתקן את דרכנו, ונזכה בע"ה לראות עוד השנה בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן !!!